194 שילה שיינברג ׀ אסתר רתם ואכן, פריירה מספר על הקשר ההדוק בין ניסיונו האישי לתובנותיו ולגישתו ומדגיש נקודת מוצא הכרחית בחינוך - התייחסות אל ההיסטוריה האישית הנטועה בהיסטוריה הקבוצתית והתרבותית של התלמידים-החניכים . בהשראת מרקס, הוא תמך בחשיבות השפעת ההקשרים המיידיים וההיסטוריים של בני אדם ופעולותיהם על מציאותם . פריירה הבליט לא רק את חיוניות התודעה החוקרת את המציאות אלא גם את ראשוניותה בדרך לשינוי ולחירות אישית וחברתית . לצד הביקורת של פריירה על הדיכוי כמצב קיומי בחברות שונות ובאופנים רבים, הוא מציג אפשרות של תקווה להווה ולעתיד שונים דרך פעילות רחבה הכוללת את החינוך "הדיאלוגי" . הדיאלוג כמאפיין מרכזי בהגותו נוצר בהשפעת מרטין בובר ( Buber ) , אך הוא שונה מהדיאלוג הבובריאני בהרחבת היחס הדיאלוגי הבין- אישי גם לקבוצה, כגון לכיתה ולקהילה ובתוכה . הדיאלוג אצל פריירה שונה גם בהיותו לא רק בממד הרגש אלא גם בחשיבה של היחיד ושל קבוצתו-חברתו . החינוך הדיאלוגי, שמאפייניו יתוארו להלן, ביטא חירות מחשבה למחנכים ולחניכים ויצר למידה משותפת והדדית "של המציאות 240 למידה שהיא תקשורת מתמשכת של שלהם, התהוו...
אל הספר