124 שילה שיינברג ׀ אסתר רתם 159 שייחסו לו מגוון מניעים, למשל טרויה ( Troyat ) על טולסטוי, הרגשה עמוקה של מחויבות לעם הרוסי הפשוט ולתרבותו, רצון לבטא את מעורבותו ואת השקפתו החברתית בדרך מעשית יותר מאשר כתיבת מאמרים וגם מניעים "אגואיסטיים" כגון "נסיגות 160 כך אסטרטגיות מן הספרות בעיתות של משבר אישי וציבורי" . או כך, טולסטוי המשיך לעסוק בחינוך כל חייו, הן באופן מעשי בעבודה בבית הספר שהקים, הן בהכשרת מורים ובסיוע לניהול עשרות בתי ספר נוספים ובכתיבת ספרי לימוד והן בכתיבת מאמרים בנושאי חינוך כגון "חינוך העם" ו"מושג החינוך וחינוך ואימון" . לגבי ערכה של כתיבתו העיונית על חינוך, נחלקו הדעות . טולסטוי היה סופר ולא פילוסוף, וכל ניסיון לייחס לו חשיבה סדורה ועקבית בתחום התיאוריה החינוכית עלול להתגלות כבלתי מבוסס . איוואן טורגנייב למשל ביקר בחריפות את נטייתו של טולסטוי להתפלסף למרות היותו אוטודידקט ולהמציא שיטות המאפשרות לפתור את כל בעיות העולם בצורה פשוטה ביותר . ישעיה ברלין לעומת זאת התנגד נמרצות לביקורת זו והביע הערכה לכושרו האינטלקטואלי והביקורתי של טולסטוי שהתבטא גם בכתיבתו הספרותית וגם בכתיבתו...
אל הספר