החלת צווי וישי על יהודי מרוקו והשלכותיה׀ 123 המח׳זן לרוב, וערכו מה שניתן לכנות ׳זבחי חסות׳ . הם שחטו פרים ליד אתרי שלטון וליד אתרים מוסלמיים בעלי משמעות דתית, כדי לסמן את כניעותם לשליט ולבקש את חסותו . טקס השחיטה של זבח חסות נקרא גם ׳זואגּה׳ אצל המוסלמים . הראשונים שערכו זבח כזה היו יהודי רבאט, כנראה עוד בחודש אוגוסט . על פי תזכיר שחיבר סגן הקונסול האמריקאי בקזבלנקה, פיליפּ בגבי, על סמך עדויות מהימנות, יהודי רבאט נעזרו בחייט היהודי שעבד בארמון הסולטאן והכיר היטב את הסולטאן עוד מימי ילדותם, כדי לגשש אצלו אם יסכים לקבל 70 אכן הוא הסכים . כדי לבקש ממנו רשמית את הפגישה, הם שחטו שני אותם . פרים ליד ארמון הסולטאן והגישו לו בו-בזמן בקשה לקבל אותם לשיחה . הוא נענה לבקשה . במפגש שהתקיים בארמונו הם תיארו לו את מצבם הנואש והפצירו בו שיפעיל את החסות שהעניקו אבותיו שליטי מרוקו לקהילות היהודיות . הם טענו שכל היהודים הזרים שהתיישבו באחרונה במרוקו, לבד מן הצרפתים, קיבלו את חסותן של מעצמות זרות המגינות עליהן מפני החוקים האנטישמיים של ממשלת וישי ועושי דברה בנציבות, ואילו יהודי מרוקו, שהם נתיני הסולטאן, ...
אל הספר