160 מס ע א ל ה חי י ם — ע י ו ני ם ב פ י ל ו ס ופ י ית הא ד ם ב ט ב ע ש ל א . ד . ג ו רד ו ן בחיים האישיים שלו . גישתו האפיסטמולוגית בעניין היחס בין הכרה לחוויה וביקורתו על הציוויליזציה המתועשת, פותחו בשירות מחויבותו לחיים בסביבתו המיידית . לכן, ניסוחיו לגבי השלכות החוויה הטבעית על ההכרה הקוגניטיבית הוגבלו, לאורך כל הדרך, לשאלות בעלות עניין ישיר לקהילת החלוצים ולמשימתם כלפי העם היהודי . ביקורת אחרת, שמקומה כאן, קשורה לאופי האוטופי של גישתו . אופייה האוטופי של משנתו הוא צידה השני של חשיבתו מחדש את יסודות הפילוסופיה המערבית, במסגרת מפעל היצירה של חלוצי העלייה השנייה, בעל האופקים הפתוחים לאין סוף . המצב שבו כל חלוץ "חולם על רעיון משלו", כפי שהתבטא צחור, ובו הקהילה כולה התמלאה ב"תסיסה רוחנית עזה שנסחפו בה למערבולת אחת זרמים רוחניים שונים", כדברי שביד, עודד את גורדון לחשוב את מחשבותיו בלי לחוש יתר על המידה במגבלות הריאליות שהציוויליזציה הבנויה שמה על מעוף הרוח של ההוגה . האופי האוטופי של הגותו מורגש במיוחד כשמתבוננים בה מרחוק . אך מה שנראה כאוטופי ובלתי ריאלי במציאות שכבר בנויה מההתחלה ועד ...
אל הספר