סיכום 157 כבר סימנתי את היות העלייה השנייה 'התיישבות מראשית' כמקור לחירותו המחשבתית העצומה של גורדון . בדברי המבוא של הספר, ציינתי, בקשר לביטוי זה, את היעדר החברה, המוסדות והתשתיות הכלכליות הנדרשות כדי לקלוט את העולים מבחינה חומרית, כמו גם החסר במורשת דתית, תרבותית או פילוסופית מוכנה-מראש שעשויה הייתה לתת הדרכה לגבי צורת ההתמודדות הנדרשת עם המציאות הקשה . בדרך החיוב, אומר עתה, שכוונתי הייתה לסיטואציה הייחודית של קהילת הפועלים של העלייה השנייה, בה אופקי העתיד שלה נתפשים כפתוחים לגמרי, ולכן כמעודדים חזון בעל ממדים בלתי אפשריים בחברה בעלת מוסכמות חברתיות, תרבותיות ומוסריות מוצקות, כמו במרכזים הציוויליזטוריים 2 הבנויים של המערב . פתיחות אופקי העתיד בתודעה של בני העלייה השנייה תרמה לנכונות המתמדת של גורדון לחשוב מחוץ לקופסה, וסייעה לו בגיבוש הסתכלות על האדם והעולם מתוך הנחות יסוד מנוגדות לאלה שהיו מקובלות במערב . מבחינה זו, משנת גורדון אינה רק רה-אוריינטציה של הפילוסופיה המערבית, אלא גם חשיבה מחדש של יסודותיה ההומניסטיים . לטענתי, מגמתו להפוך את סדר החשיבה הרווח במערב, ולהקדים את החוויה הטב...
אל הספר