פרק אחד־עשר: ציונות ויהודי התפוצות

העולם היהודי, יהודים וערבים ושאלת האנושות האוניברסלית 145 היהודיים בחו"ל, היהודים האמריקאים החדשים "ייקלטו יותר בחיים הסוציאליים של אותם העמים שהם חיים בקרבם, [ ו ] ייכבשו יותר על ידי 23 האידיאלים והיצירה של אותם העמים, ויתבוללו יותר" . אזכור הסיכוי הקלוש לשיבת כל העם היהודי בעתיד הקרוב בא להסביר מדוע חש גורדון שמן הראוי כי צורת חשיבתו הציונית תתממש לא רק בארץ ישראל, אלא גם בגולה . נימוקו השני, ההתבוללות, מסביר מדוע, לדעתו, תחיית הקיום היהודי בגולה חייבת לנבוע מאותו כיוון שבו נקטה כבר תנועת העבודה היהודית הארץ-ישראלית, ועל אותו בסיס אידיאולוגי . קריעתנו משרשנו, מקרקענו הטבעי, מארץ-ישראל והשעבוד . . . בגלות, אשר פעלו . . . להרחיקנו . . . מכל החיים הטבעיים, מכל עבודה פרודוקטיבית, עשו אותנו לעם פרזיטי . . . גם בחומר גם ברוח . לקויים אנחנו בגוף, לקויים בחומר, בחיינו הכלכליים, ולקויים ברוח . רוחנו הלאומית, עצמותנו הלאומית, לא התפרנסה בכל משך הגלות אלא משרידי העבר או משולחן [ של ] אחרים . מתוך כך גם לבושה העצמי נקרע מעליה, והיא לבושה קרעים מלבושים של רוחות זרים . עתה, בשאפנו לשוב . . . לתחיי...  אל הספר
כרמל