חיים ופרקסיס 119 של חוויית האני מסבירה יפה במה גורדון ראה בחינוך 'עבודת הרוח' . במכתבו לברנר ב- 1912 , גורדון הרחיב את תפיסתו לגבי השאיבה מהטבע, באמצעות העבודה, כבסיס להגשמה העצמית של החלוצים, תוך כדי התייחסות ישירה למישור הרוחני של קיום אנוש . הוא השתמש, בהקשר זה, בפרפרזה של מימרה תלמודית ידועה, המציינת את עוצמת התורה כמה שמביא פעם להרחבת החיים ופעם להיפוכה — למוות . המקור התלמודי הוא : "אמר רבי יהושע בן לוי . . . זכה נעשית לו סם חיים ; לא זכה נעשית לו סם מיתה . " גורדון, כדרכו, החליף את התורה בעבודה, וכתב : העבודה היא במובן זה בבחינת זכה — נעשה לו סם חיים, לא זכה — נעשה לו סם מות . זכה — שותף לטבע במעשה בראשית ובחיי עולם . לא זכה — 58 עבד האדמה ועלוב החיים . גורדון התבונן באיומים המיידיים על הקיום הפרטי והציבורי במסגרת המאבק על החיים של קהילת הפועלים . אבל אל לנו לשכוח שערך העבודה מכוון אצלו לא רק לחיי קהילת הפועלים כי אם גם לתיקונם והרחבתם של חיי העם היהודי כולו . כך, באמצע מלחמת העולם הראשונה, כשהקהילה הייתה שוב במצב של שקיעה כלכלית עמוקה, הוא כתב שאנחנו "שוכחים כי לרפא את כל עצמנו...
אל הספר