חיים ופרקסיס 113 על רקע זה, גורדון ביקש מחברו לכוון את ייאושו למלאכת הבנייה : "הבו לנו מתייאשים", כתב, "הבו לנו יחידים שאינם [ . . . ] עוזבים את המערכה, 40 קריאה זו, כמו כללוהבו לנו מתייאשים המשקיעים את ייאושם בבניין" . פנייתו לברנר באותו מכתב, נועדה לשנות את נקודת המבט של חברו . במקום שרוחו המדוכדכת של חברו הניחה את חוסר התועלת שבמעשה, גורדון ביקש להפנות את תשומת הלב לאפשרות שברוחו המדוכאת טמון הכוח הנפשי הנדרש לבנייה וליצירה, אם רק ימצא את הדרך לנתב מחדש 41 כוח זה כדי לדמיין ולקדם את מימושו של האפשר . כאמור, כבר במכתבו הראשון מארץ ישראל שכתב ב- 1904 , גורדון אמר 42 וכי היא "מכשירהכי העבודה "מכינה את הקרקע לגידול כוחות חדשים", 43 הוא קישר את העבודהומשביחה את החיים של הכלל ושל הפרט" . במובנה המצומצם עם משמעויות רוחניות מרחיקות לכת, וטען שהעבודה 44 מאחר שהיא פעולה שישאינה רק צורך קיומי פיזי אלא גם "צורך לנפש" 45 בה "בריאת רוח חדשה" . ב- 1918 , בתום מלחמת העולם הראשונה, כשהמצב נראה טוב יותר, גורדון כתב מאמר ובו ניסה להגדיר את האתגרים הניצבים בפני הקהילה באותה תקופה . במאמר זה אמר כי "העו...
אל הספר