פרק שמיני: הגשמת האני, חינוך ועבודת הרוח

חיים ופרקסיס 111 אלא הוא פיתח את עמדותיו מתוך התמודדות אישית עם האתגרים שהעסיקו את קהילת הפועלים בזמן אמת, ומתוך דו-שיח עם חבריו . גורדון, כפי שראינו, היה איש חזון מחונן ובעל כישורים פדגוגיים יוצאים מגדר הרגיל, כבר בימים שקדמו לעלייתו ארצה . לא מפתיע, אם כן, שהתפקיד שלקח על עצמו, במסגרת הוויכוחים האלה, היה להשרות את רוחם של חבריו, לעודד אותם להרחיב את חזונותיהם ולהעמיק בהבנתם העצמית, כמו גם בהבנתם את יחסם לארץ ישראל, לעם היהודי ולאנושות . בכל התחומים האלה הוא הטיף להגשמה עצמית ולחינוך עצמי באופן גורף . 35 דנו ברעיון ההגשמה המובלע 34 והן שלום רצביהן אליעזר שביד בפילוסופיה החברתית של גורדון, והראו כי היא מתייחסת לכוח היצירה שבפנימיות האדם, באופן שמאפשר את בריאתה ופיתוחה של חברה ראויה . בספרו, אנרכיזם בציון, רצבי יצר ניגוד בין ערך ההגשמה העצמית במשנת גורדון, לבין הזיהוי השגרתי של החברה עם צורות החיים שכוּננו על ידי המדינה . ניגוד זה, הסביר, נובע מאמונתו של גורדון כי הסדרים החברתיים הנקבעים על ידי המדינה מותנים "בשאיפה לשלטון ולכוח", ומשקפים "אי 36 אמון ביחס הבלתי אמצעי בין היחידים לקבוצות...  אל הספר