97 במאמר שפרסם ב- 1919 , כתב גורדון : זה עצם הרעיון ההיסטורי האנושי-הקוסמי של תחייתנו הלאומית . . . להחיות . . . את הלאומיות . . . לחדש את רוחה ואת צורתה, לברוא אותה בריאה חדשה ברוח עליונה, ברוח אנושית-קוסמית . זה . . . אומר . . . להעמיד את החיים הקיבוציים על יסודות חדשים לגמרי : על יסוד החיים בתוך הטבע העולמי ועם הטבע העולמי — על יסוד של צדק בכל צורותיו וגווניו, של צדק בין אדם לחבריו, בין עם לחברו, של צדק . . . ביחס לכל מה שיש 1 בו רוח חיים . בחלק הקודם של הספר, דנו באופי הכולל של פילוסופיית האדם בטבע של גורדון . מיקמנו את משנתו בין גישות שונות במורשת הפילוסופית של המודרנה, והצגנו את ביקורת החברה והתרבות הטמונה בה, תוך כדי בירור יסודות חשיבתו בתחומי הדת, החברה והמוסר . בחלק הנוכחי ובחלק שיבוא אחריו, נעיין בדרך שגורדון תרגם היבטים נבחרים של השקפת עולמו לעמדות מעשיות בקשר למספר נושאים ספציפיים . בפתיחת החלק הקודם עם בירור יחסו של גורדון למורשות הפילוסופיות האירופיות שקדמו לו, עניינו בטיבו של ה'אני' ובגילוי 'שורש האני' בטבע הקודם להכרה היה מובן מאליו, מאחר שהפילוסופיה המערבית המודרנית הר...
אל הספר