פרק שלישי: הפילוסופיה של גורדון כתגובה לקאנט, ניטשה, ומרקס

48 מס ע א ל ה ח י ים — ע י ו ני ם ב פ ילו ס ו פ י י ת ה א ד ם ב ט ב ע ש ל א . ד . ג ור דו ן השכלית, של המחשבה האנושית . עד אז היו חיי האדם, בדומה לחייהם של יתר בעלי החיים, מובלעים בתוך חיי הטבע, זורמים באשר הם זורמים, עולים ויורדים באשר הם עולים ויורדים, ולא היה רישומם . . . ניכר בתור תופעה מיוחדת . . . בשתי המובאות האלה קיימות נקודות המזכירות את רעיון "מותר האדם" שעומד ביסוד תפיסת האדם הפילוסופית-מערבית מאז ומעולם, ושפותח עד מאוד בפילוסופיה ההומניסטית של המודרנה . האדם נבדל מיתר בעלי החיים בהיותו סובייקט מכיר בעל יכולת חשיבה מופשטת . אולם הדגש כאן אינו על ייחוד זה של האדם, כי אם על היות גם האני האנושי הרפלקטיבי תוצאה של אבולוציה המתרחשת כולה במסגרת הדינמיות הפנימית של הטבע . גורדון מסכים עם דרווין ש"הכוחות הפנימיים" המייחדים את הקיום האנושי "זהים" לאלה שב"צורות החיים האחרות" אף אם "בהתפתחות מיוחדת" . באזכור ההנחה שההבדל בין אופי חייו של האדם לבין אופי חיי בעלי חיים הוא תוצאה של "השפעה מיוחדת העולה מתוך תנאים חברתיים", התייחס גורדון במובלע להנחה הדרוויניסטית, לפיה גם המאפיינים המייחדים...  אל הספר
כרמל