זו הייתה עמדתו המסורתית של מנחם בגין, ניסיון הושטת היד לשלום פנימי ומניעת אסון של מלחמה פנימית . שומר המסך במחשב שלי הוא תמונה שלו ממרכז מנחם בגין בירושלים, ומעליה ציטוט דבריו אלה : "אחרי מותי אני מקווה שאזכר מעל הכול כמי שמנע מלחמת אחים" . ראו דבריו שאי אפשר לנהל פולמוס על דרכו של הימין הישראלי, בלעדיהם : "שני גורמים הצילו את האומה מאסון המלחמה הפנימית . ראשית, לא חינכנו את לוחמינו לשנוא את יריביהם, אף על פי שיריבינו חינכו את חבריהם לשנוא אותנו . . . שנאה הדדית מביאה למלחמת אחים . ואנחנו לא שנאנו . כל פעם שראינו את גילויי השנאה אלינו נדהמנו . התיתכן שנאת אחים כזו ? שאלנו את נפשנו . . . גם בימי הרדיפות הנוראות קראנו לנוער שלנו לא לשנוא, אלא 119 לזכור, כי עוד נעמוד בחזית אחת עם אחינו המוטעים" . העמדה המסורתית היא עמדה שואפת אחדות, שואפת פיוס . לאומית הרבה לפני עדתית, יהודית הרבה לפני מעמדית . ציונית הרבה לפני שבטית . מסורתית ולכן ממילא מתונה ומכילה ולא קיצונית מול עיניה של ישראל המסורתית נושאת דגל האחריות הלאומית והאוהבת, תעמוד תמיד הפקודה המסכמת, המטלטלת והמחייבת של בגין : "לא למלחמת א...
אל הספר