הפסיביות היהודית הגלותית האידאולוגית התחילה באמונה הדתית כי "מפני חטאינו גלינו מארצנו" והמשיכה בתפיסה האמונית שגאולת העם היהודי תיעשה רק על ידי הקב"ה ובדרך ניסית . כלומר, הגלות היא עונש, ועל עם ישראל לקבל אותו ולא לנסות לגאול את עצמו ולשנות את מצבו המדיני ‑ פוליטי, אלא להמתין 101 לאל שיעשה זאת . הפסיביות היהודית העמוקה הזו חשובה להבנת הרקע למהלך המהפכה הציונית למען שינוי דמותו של העם היהודי באופן כה עמוק . בשנות הגלות, העם היהודי כאילו היה מחוץ להיסטוריה, הוא היה פסיבי וחיכה לאלוהי ישראל, המתין לקב"ה שיגאל אותו . לכן אנחנו מוצאים בהגות הציונית עמדה על פיה כדי שהעם היהודי יחזור להיות אקטיבי בהיסטוריה ויגאל את עצמו יש צורך לדחוק את אלוהים, את צור ישראל וגואלו, ממקומו המרכזי . לשנות את העם היהודי . "כדי לבנות מקדש, צריך להרוס מקדש", הכריז ברדיצ'בסקי . בהתאם ל"מתודולוגיה של העין הטובה", נְלַמֵד על הוגים ציונים אלה סנגוריה, ונדגיש שוב ושוב כי מובן שלא עשו זאת מתוך רוע חלילה, אלא הפוך, הם באמת עשו את השבירה הזאת מתוך תחושה שזוהי הדרך לשינוי רדיקלי בהיסטוריה, לחולל את המהפכה הציונית ולהציל את...
אל הספר