אהרן שבתאי 263 מה בשירה היוונית משך אותך במיוחד ? זוהי שירה של אמירה מנומקת . מה שנקרא " לוגוס ", וזה ללא ספק עמוד- השדרה של מסורת השירה . זה נוגע לעניין הפונקציה שהזכרתי . אצל היוונים כל האיכויות הממשיות והמופשטות זוכות לכבוד כעוצמות וכפרסוניפיקציות שמדברות . ההכרח לדבר ולנמק נובע מהתפיסה המבנית שעוצמות , מעצם הגדרתן , מצויות תמיד בניגוד ובפולמוס - כך במיתוס בין האלים ובין הגיבורים , כך אצל ההוגים למשל בין החם והקר , וכך בעיר בין המינים והמעמדות . זה בולט בליריקה , וכמובן בשיא השירה הזאת - בטרגדיה , בתיאטרון . מה יש שם בתיאטרון : אב מתווכח עם בן , אמא אומרת לבן ' אל תהרוג אותי ', ואז הוא שואל למה , והיא מנמקת , ' כי אני הינקתי אותך ' - מתקיים דיון כמו בבית-משפט - ואלות הנקמה באות ואומרות למה הן צריכות להרוג את אורסטס , ואפולו בא ואומר : ' לא , אתן לא יכולות להרוג אותו ' - כל הזמן שקלא וטריא . כל אחד בא עם טיעון ערכי . זה מה שחינך אותי להתנסח . אני לא יכול לראות את השירה אחרת . האמירה לא חייבת תמיד להיות גלויה כמו דג בצלחת ; היא מצהירה על עצמה בַּסגנון , ובעצם הדברים , כמו כיסא , שמעצם...
אל הספר