132 איך עשית את זה ? לשכוח גברה . אבל גם כדי לקיים איזו שִׁגרה ואיזו הפרדה , שכפי הנראה נחוצות לי . כך אני נוהג כבר זמן-מה , ולפעמים נדמה לי שלולא התחבולה הפשוטה - והפרימיטיבית - הזאת , ייתכן שלא הייתי מגיע לכתיבה כלל . רצון לכתוב יכול להתחיל אצלי גם מהיסח-דעת גמור . בעמידה בתור , או תוך כדי צפייה בטלוויזיה , בנסיעה באוטובוס , או במטוס ; בהמתנות הממושכות בנמל-תעופה כלשהו , כשמעבירים אותך מאולם לאולם , ואתה כאילו מושעה לזמן-מה מן המהלך הרגיל של המאורעות ; כשהנִראה נצפֶּה קצת ממרחק ונדמה לך שהזמן עומד במקום , שאתה אינך מעורב בו , בעוד הכל מסביב מתנהל ביעילות , בקצב טוב ומזורז , ופעמים אף באלגנטיות ומתוך נינוחות . אני לא אוהב במיוחד את המונח הזה ' תת-הכרה ', שמרבים להשתמש בו כשמדברים על כתיבה ; מה זה , בעצם ? אבל כשהתודעה קצת שובתת , או כשאתה עסוק במשהו אחר , אחר לחלוטין ומאוד לא ' פואטי ', או כשאתה מאוד ממהר לאיזה מקום , דווקא אז יכולה פתאום לבוא שורה , יכול לבוא משפט , שהוא משפט-דיבור יומיומי לכל דבר , פרט לכך שקיבל אולי תנופה מסוימת , איזו דחיפה שמעניקה לו אינטנסיביות שלא היתה בו קודם ...
אל הספר