פרק ז : המודל המוצע : ״ראש ממשלה פרלמנטרי״ 2 קיימת בעיקר במדינות שבהן השרים אינם אחראים בפני הפרלמנט באופן ישיר, אלא 87 כמו בגרמניה ובפורטוגל . יש המסבירים זאת בחיכוך אך באמצעות ראש הממשלה, בין סמכות זו לבין עקרון האחריות המיניסטריאלית – אם השר חייב בפני הפרלמנט לכל הנעשה בענייני משרדו הוא אינו יכול לקבל תכתיבים מראש הממשלה . את סמכותו של הקנצלר לתת הנחיות מחייבות ניתן להבין, בין היתר, על רקע התפיסה המקובלת במדינות הקונטיננט שם אין מקובלת שיטת הרשויות המוסמכות אלא מניחים דווקא מראש את הכוח להורות לרשות מדרג נמוך יותר כיצד להפעיל את 88 בנוסף, התפיסה המוצעת מבטיחה את מימושם של עקרון הפרדת סמכויותיה . 89 ועקרון הייצוגיות באמצעות שמירה על מעמדם של השרים ועל מרכזיותה הרשויות של הממשלה, כגוף הקולקטיבי שזכה באמון הכנסת . ולבסוף, נזכיר את עמדתו של יואב דותן, שאמנם יצא חוצץ נגד הלכת מיכלין, אך העיר כי ניתן אולי להצדיק את העיקרון של עצמאות שיקול הדעת כאשר ההסמכה של הרשות המוסמכת מקורה 90 בחקיקה ראשית . דומה כי זה המקרה הנפוץ כאשר מדובר בשרי הממשלה . ניתן לתאר את יחסי הגומלין בין ראש הממשלה לבין ...
אל הספר