(א) על עקרון הייצוגיות בדין הישראלי

המעמד החוקתי של ראש הממשלה 182 קובע כי ״הכנסת היא בית הנבחרים״ . ואולם, חברי הכנסת אינם אחראים באופן בלעדי לייצוג העם . על פי ההסדר הנהוג בישראל, הדרך לייצוג העם עוברת דרך המפלגה, שהיא 2 רבות ״המכשיר החוקתי, אשר באמצעותו מתגבש הרצון הפוליטי של אזרחי המדינה״ . 3 עם זאת, הן מבחינה משפטית והן דובר בתופעה היחלשותן וירידתן כוחן של המפלגות . 4 בלשונו מבחינה מעשית, המפלגות נותרו מתווך הכרחי בין הציבור לבין חברי הכנסת, 5 כפי שנקבע של ויתקון, המפלגות הן ״הצינור היחיד שדרכו מתגבש הרצון האזרחי״ . בפסיקה : ״דיני הבחירות שלנו אינם מבטאים מגמה להעניק לחבר הכנסת שנבחר מעמד פוליטי-פרלמנטרי מנותק מסיעתו . לאור שיטת הבחירות, נוצרת ההנחה הסבירה כי אלמלא הכללתו של חבר הכנסת ברשימה פלונית לא היה נבחר . אין בשיטת הבחירות שלנו משום הבעת אמון אישית במועמד פלוני ( פרט אולי במי 6 שעומד בראש ברשימה ) ״ . 7 מכרסם אף הוא בעקרון הייצוגיות הקלאסי, באשר הוא מעניק חוק-יסוד : משאל עם, לעם את האפשרות להכריע בעצמו בעניינים מסוימים . ואולם, אין המדובר בהסדרה חוקתית כוללת של משאלי עם, אלא בהסדר נקודתי בלבד, שעניינו ויתור ע...  אל הספר