פרק א : מעמדה החוקתי של הרשות המבצעת במשטר פרלמנטרי במידת התממשותם של שני עקרונות היסוד שנדונו לעיל – עקרון הקולקטיביות ועקרון הקולגיאליות . אחת המגמות המרכזיות עליהן מצביעים בספרות מזה מספר עשורים היא מגמת התחזקותו של ראש הממשלה לעומת יתר חברי הקבינט . נהוג לתאר זאת כמעבר מממשלת קבינט Cabinet ( Government ) , שבה הכוח נחלק בין חברי הממשלה וראש הממשלה הוא רק ״ראשון בין שווים״, אל ממשלת ראש הממשלה ( Prime ministerial government ) המאופיינת בדפוס פעולה ריכוזי יותר מצד ראש הממשלה, המצויד עם זאת, יש בסמכויות שונות שמחדדות את ההיררכיה בינו לבין יתר השרים . הטוענים כי מורכבות העשייה הממשלתית בעת המודרנית דווקא מזמנת דפוס פעולה כפי שניתן קולקטיבי יותר של קבלת החלטות, כך שהגוף הדומיננטי יהיה הקבינט . להבין מן הדיון לעיל, לא ניתן להצביע על קבינט קולגיאלי וקולקטיבי ״טהור״ – זהו מודל שכמעט ולא היה קיים גם בעבר . הדומיננטיות של ראש הממשלה במשטרים רבים, כמו גם המעמד המיוחד שממנו נהנים חלק מהשרים, מובילים לכך כי רוב הקבינטים סוטים מן העקרונות האמורים . מן העבר השני, קשה למצוא קבינט במשטר פרלמנטרי הנ...
אל הספר