מירי רוזובסקי 152 תודה למיכלי שוראקי, אחות הלב שלי, על הקריאה הראשונה, הנרגשת . המרגשת . תודה למשפחת וקהילת "שתים" על היותכם . תודה לסמדר גור, על אימהוּת נפשית שאינה תלויה בדבר . תודה לפרופ' תמר קרון שלימדה אותי ללמוד ופתחה לי עולמות חדשים של ידע ומחשבה . ותודה מיוחדת לשתיים, שתי אימהות : נועה מנהיים, שלימדה אותי כל מה שאני יודעת על כתיבה ועריכה, ומוריה דיין קודיש, שערכה באומץ ובעומק ובאהבה את הספר הזה . לפני זמן מה, בפרויקט אחר, מוריה כתבה "אני כותבת לעיניים של מירי ולתוך הידיים שלה" ואני הרגשתי שזה התיאור הכי מדויק שאפשר לתת לקשר הסמוי שבין המילים של עצמך לבין הידיים של מי שעורכת אותך . אחר כך האשימו אותנו באיזו ביקורת בקיטש, וזה העניין : אולי הקשר האמיתי, המהותי, בין הסופרת לעורכת שלה, הוא קשר כה עז, כה מחויב, כה יצרי במובן של היצירה ולא היצר — עד שכשהוא במיטבו, הוא גולש לאזורי הקיטש . אהבה יכולה להסתיים, אבל מחויבות-לב של שתיים לאותו עולם שנברא — היא ברית שאי אפשר בעצם להפר . פעם, באיזו פגישת עריכה, נועה מנהיים אמרה לי : ״אני חושבת על סרט שראיתי שהיו בו שלוש נשים . " אני זוכרת שלא ...
אל הספר