כמו משאלה של אף אחד 91 במיטת הקומתיים הגבוהה, ננזפתי שוב ושוב, ונשלחתי לחפש "ספרות משנית" . הסיפור הזה הוא הוכחה שגם מחקר אקדמי יכול להיות תרפויטי, כי כשהגעתי, כמעט במקרה, למאמר של אוטה דנגר, "כשקפקא למד מפלובר", משהו בעולם המראות המשובש שבתוכי החל להתבהר . דגנר טוענת כי "גזר הדין" משקף, יותר מכול, מאבק בין סוגות . לכאורה זו טענה מטא- ספרותית שמאיינת את המאבק המדמם בין האב והבן, שכל כך הזדהיתי איתו . אבל למעשה, בתוך המאבק הפנימי שלי, ככותבת שמנסה להיות גם חוקרת — ה"מאבק בין ז'אנרים" פתח בי פתח להבנה חדשה . דגנר מנתחת אותו מתוך המאבק הפואטי : המכתב הפותח את הסיפור הוא כתיבה אישית ודוקומנטרית, ומנגד הריאליזם והסוריאליזם הקפקאי . סופו של הסיפור, קפיצתו של גיאורג מהגשר, על פי דגנר, "משקפת נסיגה פרובוקטיבית ממבטו של המספר . קפקא מסיט את הקול הסיפורי מגיאורג לתנועה שעל הגשר, אף על פי שאין שום התאמה או קשר בין השניים . התוצאה היא הפרעה סופית באפקט הריאליסטי — גם כשהסיפור מתמקד בפרטי המציאות, הוא מזכיר לנו שמה שקראנו הוא רק 54 סיפור . " הפרשנות הזאת שומטת את הקרקע מתחת לניסיון ( האישי ? הילדות...
אל הספר