כמו משאלה של אף אחד 61 ארכיטקטוניים ומטפוריים . מוחשיים ושקופים . לאט-לאט את מתחילה להניח יסודות למרחב הזה, שעד עכשיו לא ידעת שקיים, מרחב הבדיה שבנפש . ויניקוט דיבר על אזור ביניים נפשי שבו מתפתחת היכולת המשחקית והיצירתית . את מדמה את מרחב הבדיה שבנפש כמעין חדר באזור הנפשי הזה, חדר שבו היצירתיות מתמקדת בדמיון, באפשרות לבדות עולמות אחרים ולחיות בתוכם, בד בבד עם העולמות הפיזיים, ולהחיות אותם באופן כזה שגם מי שקורא אותם יוכל לחיות בתוכם . במרחב הזה היוצר הוא בעצמו המרחב, והמרחב הוא בעצמו היצירה ( או אולי מדויק יותר להגיד : האפשרות ליצירה ) , והוא לא מוגבל רק לאומנות או לכתיבה, הוא תקף גם כחלום בהקיץ או פנטזיה או שיר . את מנסה לעשות מהלך עיוני "אמיתי" . לבנות את המרחב הזה מאבני הגות שמדברות אותו בשפות אחרות . קוראים לזה "המשגה", לך זה נדמה כמו פסיפס ענקי, או פאזל של רעיונות . ואולי בעצם זה מין לקסיקון פרטי . שמות ורעיונות ומושגים והאופן שבו הם מאירים עבורך את האפשרות להבין את החדר הפנימי הזה בתוכך, את השער המכושף שבפתחו, מי את כשאת מצליחה להיכנס אליו, מי את כשאת לא . * * * מירי רוזובסקי 62 ...
אל הספר