כמו משאלה של אף אחד 45 מישהו שהכותבת בקשר קונקרטי איתו . האדם הזה יכול להיות חי או מת . יכול לדעת את השפה שאני כותבת בה או לא . יכול להיות הקורא הראשון של הטקסט או מי שאני הכי לא רוצה שתקרא אותו . שאני אמות אם היא תקרא אותו . אבל מוכרח שהוא יהיה אדם קונקרטי . לא דימוי . מישהו שמשהו בקשר איתו היווה את הרגע הזה שראש הגפרור נצמד לפס של רסיסי הזכוכית, רגע של בעירה שמשנה משהו בעולם . שהוליד את הטקסט . שעצם קיומו בתוכי הוא גחלת ששומרת על הטקסט הזה חי . הנמענת הממשית היא הסיבה לכתיבה של הטקסט . של כל הטקסט . היא הסיבה להחזקה, לייסורים . אני יכולה לכתוב כנגדה או אליה, זה לא משנה . כי מה שחשוב הוא הדחיפה הפנימית, המתמדת, הצורך שאי אפשר לשלוט בו והרבה פעמים אי אפשר להכיר בו — צורך להעביר מסר, להגיד משהו חשוב שאי אפשר להגיד אותו אחרת, מלבד בספר הזה, לאדם המסוים הזה . * * * תיאוריות פילוסופיות ובלשניות של ראשית המאה ה- 20 עסקו הרבה בסוגיית הנמען . גם המחקר הנרטיבי מתמודד עם השאלה הכמעט מובנת מאליה : האם יכול להיות שמה שאנחנו אומרים משתנה ומשנה את המשמעות שלו, בהתאם למי שאליו אנחנו מדברים ? מירי רו...
אל הספר