כמו משאלה של אף אחד 39 זה רשומון ? זה בכוונה ? מה קרה לך ? ואת רוצה לענות להם . את באמת רוצה לענות . שאת לא יודעת . את באמת לא יודעת . המבנה כפה את עצמו עלייך, כמו האנשים, ואת יודעת שזה יישמע רע . מוזר במקרה הטוב . לא אמין במקרה הרע . ואת היא זו שמתיימרת לחקור תהליכי כתיבה, אז עכשיו תגידי שאין לך שום שליטה ? ואת מבינה שכן, רצית לדבר על הייאוש, התכוונת לדבר על השבור, אבל רצית — כמו אלה ששואלים מה קרה לך — את הנחמה . את השלמות הפואטית, את החיבוק הנרגש, הנצמד, של הקוראים . ואז, בהרצאה אחת, את מקריאה את הסוף של הספר ונדהמת לגלות ששוב הגיבורה שלך הבינה וידעה הכול לפנייך . היא הרי אומרת שם בפירוש — אכזבתי אתכם . רציתם סוף טוב . רציתם שאבהיר לכם הכול . ואת זוכרת שכתבת את הקטע הזה . את אפילו יודעת על מי חשבת כשכתבת אותו . אבל אחר כך שכחת . נתת לידיעה להישמט ממך, כי את רוצה, את תמיד תרצי, את התשואות והליטוף, ורק זו שנכתבה בך ויתרה עליהם . בשלמות . רק היא מחזיקה בלי פחד את האמת המלובנת, השבורה, הכעורה . במפגש עם מנהלי חנויות, אַת בין אריק ברמן, שבא עם גיטרה ומכנסיים מהוהים, ובין חברת הלקוח הסמוי...
אל הספר