4 42׀ ג . רחובות לעקרון בעיניים דומעות, כְשֶׁחוֹר שחור ומדמם בליבה ובנפשה . היא נצרה את הסיפור בעומק נשמתה ובסתר זיכרונותיה משך חמישה עשורים שבהם ייסרה עצמה בשאלות שתישארנה בינה לבין עצמה ובינה לבין אלוהים . מדוע לא התעקשה לראות את הילד שילדה ? מדוע קיבלה את ההודעה על מותו בהכנעה, מבלי לעורר מהומה ומבלי לדרוש לראות את גופתו ? האם יש קשר בין היעלמות בנה בכורה ובין משפט הזוועות שאמר לה רופא הנשים בתקופת הטיפולים ואחר כך בתקופת ההיריון ? ילדי משפחת מימון קיבלו את הידיעה בהלם ובאלם . ביפית עלתה מחדש החרדה האיומה שאחזה בה כשהפרידו ממנה את אייל מייד לאחר לידתו . היא לא ידעה אז דבר על אחיה הבכור שאותו לא הכירה . אבל האם היה בחרדה שלה גם משהו מיסטי ? ידיעה לא מודעת לסוד הנורא שאימה נצרה משך עשורים ? או שמא היה זה חלק מתהליכים אפיגנטיים, שגרמו ליפית לחוש את החרדה שחוותה אימה ? רוב האחים והאחיות סברו שאין מה לעשות עם הסיפור הצורב הזה . הילד ההוא, אם הוא חי היכן שהוא, אמור להיות כבר בן חמישים ואחת . בשיחות ביניהם קראו האחים לאח הנעדר "אדם", כשמו של הבן שהתגלה בסדרה "שושלת" . . . יחלפו עוד שני עשו...
אל הספר