89׀ ג . "ב- 1985 אף אחד לא חשב שפלסטיק זה חומר שאפשר לשבת עליו בבטחה או להעמיס עליו ארוחה ללא חשש שהסירים יקרסו אל הרצפה," אמרה יפית . "מי שהיה מעז לומר שכיסא פלסטיק לבן יהפוך למוצר יציב ובטוח ולאייקון גלובאלי — היה נענה בגיחוך גלוי . " ואז, באותו ינואר גשום של ,1985 עשתה יפית את הדרך ממרכז תל-אביב אל משרדי "כתר" . היא נסעה דרומה בקו האוטובוס ליפו, הגיעה בול בזמן עם תיק הג'יימס בונד הקבוע, מחברת ועט, התיישבה מול ימיני וירתה שאלות בצרורות . היוזמה לפגישה הייתה של ימיני, שהכיר את יפית וראה אותה בפעולה בקבוצות חברתיות של כרישי ענף הפרסום . יפית, כהרגלה, ערכה לו תחקיר : כמה חזק יהיה הכיסא הזה ? איזה שרידות יש לכיסא פלסטיק ? איך הוא ייראה לאחר שנה שימוש ? האם קל לנקות אותו ? מה החסרונות של הפלסטיק ? אילו יתרונות יש לו על רהיט קלאסי מעץ ? מדוע פלסטיק ולא חומר אחר ? מה עונים לציבור שחושש מהדימוי הנחות של הפלסטיק ? הצבע הלבן יישאר לבן ? יהיה נוח לשבת על כיסא כזה ללא ריפוד ? השולחן לא יקרוס ? היא שאלה עוד ועוד שאלות, וכמו תלמידה שקדנית רשמה כל תשובה במחברת . סבלנותה הייתה אין – סופית . אני רוצה...
אל הספר