81׀ ג . מרופדת וחסכה ממני עצמות שבורות, או חבלה בגב," מחייכת יפית ממרחק של חמישה עשורים . כשהייתה שרועה על האדמה נזכרה בחיבור שכתבה לפני סוף שנת הלימודים על כך שאינה מאמינה באמונות טפלות ובחתול השחור שהתייצב מולה כשיצאה מבית הספר, התיישב על המדרכה ולא זז . סייעו ליפה לקום מהאדמה, לקחו אותה למרפאה, ביקשו ממנה להזיז ידיים ורגליים והחליטו שלא נשברה לה אף עצם, אך המליצו להחזיר אותה הביתה . שר הגורלות צירף לנסיעה הביתה מדריך בוגר . קראו לו שמעון המלי . צעיר חובש כיפה סרוגה, בן עשרים ואחת . נאה מאוד, נטול זקן, עולה חדש מרומניה, משוחרר מצה"ל, סטודנט לכלכלה באוניברסיטת בר-אילן, שדיבר במבטא רומני כבד וניסוחיו היו תיאטרליים-משהו . השיחה זרמה . הכאבים בגב ובישבן התפוגגו במהירות ונשכחו לטובת הקשבה מרוכזת לסיפוריו של המלווה הנאה והבוגר . מנגנון הסתרים של יפה התעורר לחיים מתוך מעיין כישרונות שנולדו איתה . חושיה דיברו אליה . היא זיהתה בגבר הצעיר מולה הזדמנות . היא הקשיבה בסקרנות לקורות חייו, לימודיו, הספרים שקרא . מבטה נִשְׁבָּה בפניו היפות . על אף פער הגילים, על אף הדיבור המשונה — קרה משהו בנסיעה הה...
אל הספר