יד אדם בידך 304 נפטר הוזמן לישיבה של מעלה נאסף אל אבותיו נקרא אל בוראו נסתלק עלה השמַימה עזב את העולם שמע את הצלצול האחרון נקרא הביתה נרדם לנצח פרע חובותיו לעולם פגש את סופו יצא בטריקת דלת עזב את עמק הבכא ומכאן החשיבות של עצם האמירה, הקריאה בשם, ההעזה לעסוק בנושא המפחיד בקלות ראש, ביטוי הדברים בקול, המקנים שליטה בהם על ידי ביטויָם . כשם שהפחד מן המוות הוא מיתולוגי, כך אף הקריאה בשם, שיש בה עוצמה של חשיבה מאגית, כמו מכניעה אותו . בעצם ההעזה לומר את הדברים ישנה כבר התמודדות ותחילתה של השתלטות . כלשון שירהּ לילדים של מירה מינצר יערי ( 1981 ) "אמא אמרה" : וכשכל המילה "למות" יצאה ממני כולה — כמובן שגם הפחד יצא מהסוף ועד להתחלה, והפסקתי לחשוב כל הזמן ולפחד מהדברים, שעושים אותה רעה ומפחידה . . . ואם בנגיעה במוות אנו עוסקים, בהתייחסות אליו במבט מחויך, נוכל לצרף את דבריו של אחד מאבות הספרות העברית החדשה — מנדלי מוכר ספרים, שכתב : "המוות אינו באמת אלא לידה חדשה, לידה הפוכה . ובשעה שהאדם יוצא מן העולם הזה — הוא נולד בעולם הבא . ובוודאי יש שם מי שעומד על המשמר . ובאותו הרגע שהנפטר נדחק ועובר בשלום...
אל הספר