יד אדם בידך 300 בפתיחת הספר השישי של הווידויים מאת ז'אן ז'אק רוסו ( רוסו, 1999 ) מצטט רוסו שורות מתוך הסאטירות של הוראציוס : הנה מה שייחלתי לו : חלקת אדמה לא גדולה, גינה, מעיין מים חיים לפני הבית . ובקרבת מקום חורשה קטנה . והוא מוסיף וכותב : "לא היה לי צורך ביותר מזה, לא היה לי צורך אפילו להיות בעל בית, די היה לי בהנאה . זה כבר הרגשתי, ואף אמרתי זאת, שבעל ההנאה והבעלים הם לעתים קרובות אנשים נפרדים לגמרי, ולא רק כשמדובר במאהבים ובבעליהן של הנשים" . הוא מדגיש : "כאן מתחילה תקופת האושר הקצרה של חיי . כאן ראשיתם של הרגעים השלווים, החטופים, שבזכותם רשאי אני לומר : 'חייתי'" . לקראת סוף הווידויים שלו, מתאר רוסו את אהבתו הרבה למים, לנופים ולטבע, אהבה שמילאה אותו באושר, יותר מכל חברת בני אדם . בבדידותו על המים, בטבע, בנופים, מצא את האושר המזוכך . צ'ארלס לינדברג חוזר ומדגיש כי בבית הטבע שלנו, שם מתהווה נס החיים . הוא כותב : "במרחבי הטבע אני חש את נס החיים אשר מאחוריו כל הישגינו המדעיים והטכנולוגיים מזדלזלים לזוטות" . ומכאן שהיציאה אל הטבע איננה יציאה אלא חזרה אל עצמנו האותנטי, ובלשונו של ג'ון מי...
אל הספר