המוסיקה בליווי הרוחני

יד אדם בידך 274 ויוסיף צבע וגוון" ( ברגסון, 1953 ; זך, 1966 ) . וראוי לתת את הדעת להדגשתו של ברגסון כי לימוד המילים מוסיף רק צבע וגוון ואילו הריתמוס, הוא ורק הוא, מאפשר חדירה לנפשו של הכותב, לנשמתו של השיר . ומכאן נבין את מרכזיותו של הריתמוס בתהליך של השירהתראפיה ומבחינות רבות אף את ראשוניותו בפתיחת התהליך ואת הכרחיותו בהיותו יוצר בתנועתו את המפגש של הנפשות . פול ואלרי ראה את סגולת היסוד של השירה בתור "אותו היסוס מתמשך בין הצליל ובין המשמעות" . ברוח זו כתב גם המשורר אלכסנדר פופּבהדגישו כי "הצליל חייב להידמות להד של המשמעות" . כדאי להדגיש כי הריתמוס חודר אלינו וסוחף אותנו לא רק באמצעות חוש השמיעה, שהוא כמובן החוש העיקרי הקולט קצב, אלא גם באמצעות חוש הראייה . הסידור החזותי של טורי השיר אינו נופל בחשיבותו מן ההשפעה הריתמית, הבאה אלינו מן הצלילים . השפעתה של הצורה הוויזואלית בולטת לא רק באורך הטורים ובגודל הבתים אלא גם בצורת הסידור של הטורים השיריים והבתים . הפסיכיאטר האמריקאי ג'וסט מירלו, שכתב את אחת העבודות המאלפות בתחום השירהתראפיה, עבודה המתמקדת במקומו של הריתמוס ( 1969 Merlio, ) ואשר ...  אל הספר