יד אדם בידך 256 לדעת את הכאב האחות רחל לויתן מספרת : ידעתי את הכאב הקורע של לידת שלושת ילדיי . התפתלתי, התעניתי, זעקתי, התחננתי לזריקת האפידורל, אך לא היה זה סבל אלא שמחה גדולה . לא בעצב ילדתי בנים אלא בהרגשת הישג, בתחושת ניצחון שהבאתי חיים, שביצעתי את תפקידו של הבורא המחדש את העולם . וכששדיי תפחו ופטמותיי צמחו וכאבו, לא הייתה שמחה גדולה משִׂמחתי שחיים זורמים מחיי, שאני אניק את ילדיי, שאני האם, שאני אם כל חי . אך בימים אלה כשאני יושבת בחדר הייסורים שלה, שכאב חד קורע את צלקות שדיה של גילה יבין שהסרטן היה בהן ונכרת עמהן . כשהיא ריקה מלהביא חיים, שהיא מוקד הכאב של הריקות וההעדר . כשהיא מבקשת לנוס, לברוח ממה שהיא מרגישה אל המיטה . שהיא יודעת שהסרטן שלח גרורותיו למקומות שונים בגופה והייסורים מתעצמים בעקבותיו, נסה כל שמחה, לא ניצחון רק כישלון, לא חיים אלא חרדת מוות, לא הישג רק סבל נורא שעוטף את כולה . ברגעים קשים אלה ידעתי כי עליי לעזור לה להצמיח תקווה, להיות שותפה לה ומחברת לחיים דרך סיפורים ושירים על חזרה לחיים, על אפשרויות שעדיין קיימות להצמיח חיים מרחמה . על השבתה לתיק מרפאתה וילדי אחיות...
אל הספר