ליווי רוחני בהתמודדות עם המוות 179 דוגמה קיצונית לדבקות עד תום באלוהים, בהתמסרות לעבודת הבורא עד כדי שמחה נלהבת דווקא לנוכח האסון הנורא של מות הבת בסמוך למותה של הרעיה, נמצא במסופר על רבי מנחם מנדל מרימינוב : זמן מה לאחר פטירת אשתו של רבי מנדל נלקחה ממנו גם בתו . מתלחשים היו שעדיין אין להודיע לו על כך . אבל כשבא חתנו לבית המדרש, בשעה שהרבי עמד בתפילת שחרית, והיה ממרר בבכי, הבין הרבי מיד מה אירע . אחרי תפילת 'שמונה עשרה' אמר : "ריבונו של עולם, לקחת ממני את אשתי, ויכולתי עוד לשמוח בבתי . ועתה לקחת ממני גם את זאת, ושוב אין לי במה לשמוח אלא בך בלבד . ובכן בך אשמח" . עמד להתפלל מוסף בשמחה נלהבת ( בובר, "אור הגנוז", 1976 ) . לפנינו תופעה מופלאה של התנתקות מן הכאב האישי, של חסימת ההיבט האישי על ידי ההיגרפות לתוך התפילה, תוך מיזוגו של האני בבורא והשתקתו של הכאב וחניקתה של המחאה שביקשה להתפרץ ( "לקחת ממני את אשתי ויכולתי עוד לשמוח בבתי, ועתה לקחת ממני גם את זאת" ) אך היא מתועלת אל האחיזה האחרונה, אל האקסטאזה הכמעט היסטרית אף כי נראית שקולה ומשלימה ( "ושוב אין לי במה לשמוח אלא בך בלבד . ובכן בך ...
אל הספר