יד אדם בידך 34 אובדן היכולת להתפלל, המאפיין את האדם בן זמננו, משליך אותו אל מעמקי הבדידות, אל הייאוש שבחוסר ההתקשרות, אל העדר היכולת לנשא את עצמו . העמידה של האדם מול האל והתייחדותו עמו יש בה כוח נפשי עצום . הפריצה מתוך סגירותו של היחיד אל המעֵבר והמעל, אל השיח עם האלוהים, יש בה גם כוח מנשא וגם כוח פותח ומשחרר, אין זו רק יציאה, הבקעה, פריצה החוצה אלא עמידה לפני . “דע לפני מי אתה עומד" ( ברכות כה, ב ) . ואכן המי הוא העיקר, העמידה לפני ה "אתה" האלוהי שכבר בה יש העצמה של המתפלל . היטיב לתאר זאת הרב י . ד . סולובייצ'יק בספרו “איש האמונה" בכותבו : “אף התפילה אין להעלותה על הדעת אם האדם אינו עומד לפני האלוהים ואינו פונה אליו בדרך הדומה לדו-שיח של הנביא עם האלוהים . הדרמה הקוסמית, אף על פי שאדירה היא ומלאת הוד, ואם כי היא משקפת את דמות הבורא ומספרת את הדרו, אינה יכולה לעורר את האדם שיתפלל . ודאי, יכולה היא לעורר אצל האדם מצב רוח של הערצה נלהבת ; ואפשר שתבוא עליו השראה וירצה לשאת את קולו בשבח ותודה . אף על פי כן, הערצה נלהבת, גם כשהיא באה לידי ביטוי בתהילה, היא אינה תפילה . התפילה חורגת מגבולו...
אל הספר