יד אדם בידך 24 תובנתו את עצמו, לנוחם בשיברונו, לביטוי מועצם של שמחתו והתפעלותו, למתן ביטוי לאמונתו ולשיח המתמיד שלו עם האלוהים . מזמור צ' מעלה את הבל חיי האדם והיותם בני חלוף . האלוהים הנצחי ממהר להמית את האדם ולהשיבו לעפר — “תשב אנוש עד דכא ; ותאמר : שובו, בני אדם ! " כמו חוזרים ועולים דברי ספר בראשית על האדם “עד שובך אל האדמה כי ממנה לוקחת, כי עפר אתה ואל עפר תשוב" ( בראשית ג 19 ) . בציור נוסף משווה משורר תהילים את חיי האדם לחציר הנובט ועולה מן האדמה עם בוקר וכבר בערב ייבש וייבול . הקיים הוא רגעי וחולף ואינו משאיר עקבות . וכל חיי האדם כשלעצמם, הנמשכים במרבם עד שבעים ושמונים שנה, גם הם כשלעצמם ריקים ומלאי עמל וריקנות ואין, והם מתעופפים ונעלמים במהירות . דווקא משום כך עולה הבקשה : “למנות ימינו כן הודע ; ונביא לבב חוכמה" ( צ 12 ) . כלומר, התחינה לאלוהים היא כי יעניק לאדם דעת למנות את ימיו החולפים במהרה, ומתוך כך ישכיל למלאם בתוכן, לכלכל אותם בחוכמה, למלא אותם במשמעות . המודעות לקוצר החיים והנכונות לקחת את החיים בידיך ולמלאם תוכן ומשמעות הם פרק חשוב בעבודת הליווי הרוחני . אמנם המשמעות המ...
אל הספר