ה א ז ו ט ר י ו ת ב ע נ י י נ י ה ל כ ה 163 ואני סבור שההיתר של בריתא זו לזקנים להיות "אחוריהם כלפי הקדש", הואיל וסודו דק וכוונתו בבחינת נעלם בימינו, ונובעים ממנו מכשלות, והם הידמות שאר העם אל הזקנים באי הפנייה לקדש בהתרת המנהיגים לעצמם גדולה בישיבתם בבית הכנסת, עד אשר גרם הדבר לישיבה על הספסלים ולהישענות על כריות, ולעתים זה בהיכל עצמו בעת התפילות ושמיעת התורה, ודי בזה משום סטייה מהחובה והתרחקות ממנו יתע' ובמכשול הזה נפלו מנהיגים גדולים מתוך היסח הדעת מצדם — "שגיאות מי יבין", ואני הסולד מזה ואף אוסר אותו מבין אלה שנכשלו בו בתחילת חיי עד אשר פקח ה' עיני ושבתי אליו מזה ומהדומה לו הואיל ובישיבת הזקנים "פניהם כלפי הקדש" יש תועלת גדולה לשאר העם והיא שיידמו אליהם ויעשו מה שחייבים בו, משום כך אני סבור שישבו כל האנשים, זקנים ושאינם זקנים, בעת עבודת ה', כוונתי בעת ההלל בשירי דוד והגידול ובקשת הרחמים בברכות קריאת שמע, ובק"ש גם כן, "פניהם כלפי הקדש" . על פי זה נהגנו אני ורבי אברהם החסיד זצ"ל ומי שהלך בעקבותינו, זוהי הצורה אשר ההיקש קובע שהיא עבודת 11 ה' והלשונות מעידים עליה . בתחילה היו זקני העדה...
אל הספר