בין תפיסת החסיד של הרמב"ם לעבודה הפנימית של רבי אברהם

הסוד בגבולות התבונה במשנתו של רבי אברהם בן הרמב"ם 132 ומי שהוא מדקדק על עצמו ביותר ויתרחק מדעה בינונית מעט לצד זה או לצד זה נקרא חסיד כיצד מי שיתרחק מגובה הלב עד הקצה האחרון ויהיה שפל רוח ביותר נקרא חסיד וזו היא מדת חסידות ואם נתרחק עד האמצע בלבד ויהיה עניו נקרא חכם וזו היא מדת חכמה ועל דרך זו שאר כל הדעות וחסידים הראשונים היו מטין דעות שלהן מדרך האמצעית כנגד שתי הקצוות יש דעה שמטין אותה כנגד הקצה האחרון ויש דעה שמטין אותה כנגד הקצה הראשון וזהו לפנים משורת הדין ומצווין אנו ללכת בדרכים האלו הבינונים 5 והם הדרכים הטובים והישרים שנאמר והלכת בדרכיו . על פי רבי אברהם, החסיד הוא זה שמקיים את המצווה עם כוונתה הסודית ואינו מסתפק בהבנת הטעם הכללי של המצווה . יש דירוג ברור אצלו על פי סולם עליה לכוונה ולהבנת הסוד שבכל מצווה ומצווה . נדמה לי שניתן לזהות בגישה חדשה זו של רבי אברהם דגם חדש של מאמין, אשר סוד העבודה הפנימית הוא המניע המרכזי בעבודת השם שלו . גישה זאת מתפתחת במקביל אצל המקובלים אשר בספרד, שאצלם הנושא של טעמי המצוות תופס מקום מכובד, כלומר המניע הפנימי וכוונתו הסודית מהווה את העיקר של העש...  אל הספר