הסוד בגבולות התבונה במשנתו של רבי אברהם בן הרמב"ם 118 להן אלא יודע בודאי שהן עדי שקר לפיכך אמרה תורה שאם בא האות והמופת לא תשמע אל דברי הנביא ההוא שהרי זה בא אליך באות ומופת להכחיש מה שראית בעיניך והואיל ואין אנו מאמינים במופת אלא מפני המצות שצונו משה היאך נקבל מאות זה שבא 6 להכחיש נבואתו של משה שראינו וששמענו . נראה מהקטעים הללו שמשה שמע כמו העם ואין חילוק ביניהם . לעומת דברים אלה שב משנה תורה , שלפיהם שמעו כל ישראל מפי הבורא את המילים "משה משה לך אמור להם כך וכך", הובעו ב מורה נבוכים דברים אחרים לגמרי : ברור לי שבמעמד הר סיני לא כל מה שהגיע אל משה הגיע אל כלל ישראל, אלא הפנייה היתה אל משה לבדו, לכן היתה הפנייה בעשר הדברות כולה בלשון יחיד נוכח . והוא, עליו השלום, יורד אל תחתית ההר ומודיע לאנשים את אשר שמע . לשון התורה : אנכי עמד בין ה' וביניכם בעת ההיא להגיד לכם את דבר ה' ( דברים ה 5 ) . וכן אמר : משה ידבר והאלהים יעננו בקול ( שמות יט 19 ) . במכילתא נאמר כהבהרה שהיה חוזר להם על כל דיבור ודיבור כפי ששמעו' . כן גם לשון התורה : בעבור ישמע העם בדברי עמך ( שמות יט 9 ) הוא ראיה שהפנייה היתה...
אל הספר