הסוד בגבולות התבונה במשנתו של רבי אברהם בן הרמב"ם 100 [ ואמר עוד במה שלא הגיע להשגתו ] ופני לא יראו רמז שלא הגיע להשגת אמתות עצמותו יתעלה שאי אפשר להשיג אותה כמו שאמר כי לא יראני האדם וחי ( כזה ) אמר ( כאן ) ברמז אל שיעור מה שהגיעו להשגתו ותחת רגליו לביאור למה שאמר בתחילה ויראו את אלהי ישראל ולמה שאמר בסוף ויחזו את האלהים כלומר השיעור שהגיעו להשיג ממנו יתעלה דומה לראית מי שראה מאיש תחת רגליו לא רגליו ולא מה שממעל להן ; ונראה מזה החילוק שבין השגתם ובין ( השגת ) משה ע"ה שנאמר בו וראית את אחרי שהרי כמה ( גדול החילוק ) בין הנמשל עם אחרי והנמשל עם תחת רגליו [ שמות כד 10 ] . קיים הבדל בין ראיית הזקנים לראיית משה . הראשונים רואים כעין מראה תחת רגליו, שרומז על פחיתות דרגה לעומת משה, שראה את אחוריו, דבר המצביע על ראייה גבוהה יותר . אף כאן, למרות הפשר הנבואי של ראייה, נותרת האמביוולנטיות לגבי ראיית החושים או כעין חושים . ומאמר כמעשה לבנת הספיר לפי פשר זה רמז להשגתם הרחבה והיחידה שנמשלה לזכות והבהירות והטהרה ; ואלה רמזים שלא יביטו בהם כל המוחות ו ( הם ) מראות שאינן נראות לכל ההבנות והוא יתעלה ( ה...
אל הספר