הסוד בגבולות התבונה במשנתו של רבי אברהם בן הרמב"ם 70 וגבולות ההכרה האנושית אינם קבועים, והם תלויים בהתפתחות הידע המדעי של האדם או ביכולתו להגיע להבנה בדרכים חלופיות, כגון התגלות . כפי שראינו אצל נחם אילן, אחת מהגדרות הסוד הינה סוד מוסתר שיתגלה עם הזמן ועם התנאים הבשלים להתגלות . לדוגמה : ואמר בחולשת השגתו פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה וראוי לאדם שיסתכל במה שהיה סוד תועלתו במציאות מכוסה ממנו ושוב נגלה כמו הפתנים והעקרבים אשר נזקם במציאות מגולה ותועלתם מכוסה אלא שבאורך הזמן והמצאת בני האדם והוראתו יתעלה להם נתגלתה בהם תועלת נפלאה ( כמו ) רפואת בשר הפתנים לשחין והשלמת התריקה בבשר הפתנים אשר בו ארס הפתנים 3 עצמם וכתישת העקרבים ( רפואה ) לאבן השלחופית וכיוצא בזה . למרות ההסתכלות האנתרופוצנטרית הנראית כאן, בהמשך הדברים רבי אברהם טוען כמו אביו בפרק על הבטחון, שייתכנו תופעות ומציאויות שאינן לתועלת האדם ואפילו יגרמו לו זעזוע וצער, אולם כל זה שייך לחוכמתו של האל וסודו, ולא בא לסתור את העמדה הבסיסית של התורה, שהעולם נברא בטוב . בהמשך הדברים מצטט הוא את דבריו של שלמה "רע עלי" ( משלי כ"ד יח ) , ה...
אל הספר