הסוד בגבולות התבונה במשנתו של רבי אברהם בן הרמב"ם 66 להבנה, הם שייכים גם לסתרי תורה . ב מורה נבוכים , חלק ב, פרק ו טוען הרמב"ם שהמלאך הינו כוח והכרוב שכל : 'למי שמבין ומשכיל שהכוח המדמה אף הוא קרוי מלאך, ושהשכל קרוי כרוב' : והמלאכים אין ספק שהם משקיפים ומתנועעים ברעיה כלפי גדולתו יתעלה ודורשים מדרגתו הנשגבה ואפשר שלזה נרמז בפרשי כנפים ( למעלה ) ואע"פ כן מי שיש בו תורה בתלמוד ומעשהו תכליתו לבוא ולהגיע ( סלוכא ווצלא ) ישאוהו המלאכים וישמרהו ככתוב סביב ליראיו ויחלצם כי מלאכיו יצוה לך ( וג' ) ואפשר שרמז לזה בהיותם סככים בכנפיהם על הכפרת שהיא כיסוי העדת והם ( המלאכים ) בעבודתם ותושבחתם ותהלתם מתקרבים זה לזה ( ככתוב ) וקרא זה אל זה ואמר ואפשר שרמז לזה בפניהם איש אל אחיו ; וזו העזה 15 ממני אשאלה ממנו יתעלה שיכפר בעדה . אדון בסודות ההשגחה של הרמב"ם . הרמב"ם ( מורה נבוכים , חלק ג, פרק נ"א ) מביא גם הוא פירוש על 'מזמור על פגעים' : ההשגחה חלה על האדם היודע את ה' . כאן משתקף אחד מסודות הרמב"ם על נושא ההשגחה הפרטית החלה על יודע ה' : המלאכים, שהם מחשבות שכליות על אודות האמת האלוהית, הם ששומרים עליו ...
אל הספר