ה מ ל א כ י ם — ס ו ד נ כ ב ד 63 אברהם הולך בעקבות הפרשנות של אביו ומצביע גם הוא על סוד הצלם והדמות ברוח שונה במקצת : ואין טעם ( פירושם ) זה שהמלאכים נשתתפו עמו יתעלה בבריאה אלא טעם מה שרמזו הוא מה שאבאר לך תמציתו בזה והוא כפי מה שנתבאר לי תמציתו שהרמז ב"צלם ודמות" אל ענין שנתבסס בו האדם ונעשה לחי מדבר משיג את רבונו ובוראו ומבין לשלימות האנושית כמו שביאר אבא מרי ז"ל במורה וזה השפעת האל יתעלה עליו מן העולם הרוחני המלאכי עולם המלאכים שנבראו לפניו בלי 8 ספק . אדם הוא "חי מדבר", בעל שכל שהאל משפיע עליו את שפע האור שלו 9 כלומר הנביא המכין את עצמו ומוציא מהכוח אל באמצעות עולם המלאכים . הפועל את שכלו זוכה לשפע דרך עולם המלאכים . רבי אברהם לא נכנס לעניין הנבואה כתופעה טבעית או רצונית של האל, סוגיה שמופיעה ב מורה נבוכים והחוקרים מתלבטים עליה, ומותיר אותה עמומה . נראה שהוא מצדד בדעת אביו, שהמלאכים הינם שכלים . עולה מכאן בקשה להרחיק את הגישות האנתרופומורפיות כלפי האל, נושא שנמצא גם במסורת האסלאמית "תַשְׁבִּיה" . העניין מאופיין כסוד למרות שב מורה נבוכים עניין ההימנעות מהגשמת האל חייב להיות דבר נפו...
אל הספר