הסוד בגבולות התבונה במשנתו של רבי אברהם בן הרמב"ם 24 השני והחשוב הינו שכל התפיסה על הנבואה נכונה לכלל הנביאים לבד ממשה . משה חורג מההגדרה של הנביא הכללי בכך שהוא מתנבא ללא הזדקקות לכוח הדמיון, אלא אך ורק באמצעות השכל . בדברים אלו מנסה הרמב"ם לשמר את ייחודה של הדת המקראית כהתגלות מיוחדת, ובשונה משאר ההתגלויות אין היא עשויה להתבטל על ידי שום התגלות אחרת . קביעתו של הרמב"ם, שהנבואה היא שיתוף של הכוח המדמה לכוח השכלי, מצרפת יחד את האידיאל הרוחני של הפילוסופיה של אלפאראבי ואת זו של אבן סינא . נוצר כאן אצל הרמב"ם מודל חדש של שלמות אנושית בין רציונליזם פריטטי לבין גישה ספיריטואלית, ובו האדם השלם ( אלאִנְסַאן אלכַּאמִל ) הוא ביטוי לשילוב שתי תכונות אלו . הדבר מקרב אותנו לגישה המכונה במחקר מיסטיקה פילוסופית . דוד בלומנטל השתמש בעולם המחשבה היהודית הימי-הביניימית במושג 2 טענתו הבסיסית היא"פילוסופיה מיסטית" או "מיסטיקה אינטלקטואלית" . שתופעת הנבואה חלה על מה שהוגדר כ"הגות מיסטית" . גם המושגים של השגחה, ידע וחסידות נמצאים בתוך ההגדרה הזו . בלומנטל טוען שבתורת הנבואה של הרמב"ם ניתן להבין כי הנבואה ...
אל הספר