ה י צ י ר ה ב ס פ ר ד ו מ ס ו ר ו ת י ה 188 כראויות ומתאימות לכתיבה בסוגה המוגדרת . במשך הזמן אף נוצרה מסורת של דרכי לשון וסגנון ופואטיקה של כתיבה, שהיוצרים ראו עצמם מחויבים לה . מסורת זו צמחה מתוך צורכי התוכן, כגון פרשנות המקרא ביחס לפסוקים המתפרשים על ידיה, מתוך צורכי הצורה, כגון המשקל והחרוז בשירה, ומתוך הזיקה אל המקורות שהסוגה קשורה בהם, כגון ספרות ההלכה ביחסה למקורות מן המשנה והתלמוד . הסוגות הספרותיות שנכתבו בעברית בתקופת הביניים רבות הן : פרשנות המקרא, פרשנות התלמוד, ספרות הפוסקים, ספרות השו"ת, הפיוט למרכזיו, שירת הקודש, שירת החול, ספרות המקאמות לסוגיה, הספרות האפיסטולרית, ספרות המדרש, ספרות הדרשה והדרוש, הספרות העממית, הספרות המדעית לסוגיה ועוד . רוב הסוגות הנזכרות מעמידות לשון מיוחדת נוספת כשהן באות מתורגמות לעברית משפה אחרת . בקבוצה זו בולט, כידוע, מקומה של לשון התרגומים בספרות ההגות הפילוסופית, זו הלשון המשוערבת, הקרויה גם לשון התיבונים . אך גם בפרק זה יש מקום לבחון ולהבחין בייחודם של תרגומים לעניינים שונים ושל תרגומיהם של מתרגמים שונים לאותה יצירה . כל הפרקים הללו של סוגי ל...
אל הספר