אחרית דבר: יוסף שכטר והאדם המהותי

ב ש ב י ל ה מ ה ו ת י ו ת 268 כאחד . תמיד חש את קיומו של מה שלמעלה מן האדם, שלא נוצר על ידי האדם ושאינו ניתן לביטוי בלשון התיאורים של האדם, והטיל איסור לוגי על משפטים מטאפיסיים שאינם משפטי תיאור . הפוזיטיביסטים שבדורו הבינו יפה את האיסור הזה, אך הם לא הבינו, שהאיסור לא בא אלא לפנות את הדרך למיסטיקה אמיתית, כלומר : למה שמתגלה בעולם ואינו שייך לתיאורו של העולם [ . . . ] אלוהים אינו מתגלה לדעתו בתוך העולם, אלא הוא מתגלה בכך שהעולם קיים . ויטגנשטייין הקים גדר מסביב לאי קטן באוקינוס והוא אי המדע, אך לא עלה על דעתו לייחס לאי זה חשיבות מרובה ולהטיל ספק בקיומו של האוקינוס . זהו מובנו של פתגמו הידוע הנמצא בסוף ספרו "טראקטאטוס" על מה שאי-אפשר לדבר — מן ההכרח לשתוק . ( מבוא לתנ"ך, עמ' 70 – 71 ) בדברים אלו הביע שכטר את עמדתו השונה עקרונית מעמדתם של רוב המשתתפים האחרים בחוג הווינאי שכונו פוזיטיביסטים על שום תפיסתם הלוגית מדעית שהתגבשה על בסיס ספרו של ויטגנשטיין . על פי שכטר, שהכיר היטב את עולמו הרוחני האישי של ויטגנשטיין, השתיקה על מה שלא ניתן לתיאור מדעי אין משמעה שלא קיים דבר מעבר למדע, או שאין מ...  אל הספר