היחס למצוות המעשיות

ה מ ה ו ת י ו ת : ב י ן ה א ת י ל ד ת י 177 עיקר השכר על קיום המצווה הוא במצווה עצמה, היינו בדבקות האלוהית שבעשיית המצווה שהיא בבחינת קבלת פני השכינה . בלי הדבקות המצווה היא בריקניא [ בריקנות ] , אין בה חיות ולא נשאר בה אלא הגוף של המצווה, והרי העיקר הוא בנשמה המחייה את הגוף [ לפי מאור עיניים לפרשת וירא ] . ( שכטר, תורתו של הבעל שם טוב, עמ' 23 ) במקום אחר שכטר מסייג את הדרישה האידאלית הזו ומציין שניתן לקיים מצוות גם ללא כוונה עמוקה, אלא ש"האדם הדתי המקיים את המצוות מצפה תמיד להתחדשות המישור הפנימי המורגש בעומק הנפש ועצם הציפיה מקנה ערך למעשיו, גם אם אינה מודעת לו תמיד, וגם אם הוא עושה הכל בלי ידיעה 157 כלל" . בספרו בפרוזדור להשקפת עולם מביא שכטר התכתבות ארוכה עם ד"ח, אדם דתי מתל אביב, המתאר תהליך של התרוקנות הקיים גם בתוך הציבור הדתי, שיש בו ניתוק של המעשה מן ההכרה, אובדן אמונה וערעור דפוסי חשיבה ודפוסי חיים . הוא כותב על קיום מצוות חיצוני תוך ויתור על האמונה, ועל יחסו הנפשי לתוכני הדת בשל נאמנות למסגרת ובגלל נימוקים חיצוניים 158 שכטר, הרואה כאמור חשיבות שיסודם בחברה, במעמד, במשפחה וכד...  אל הספר