האותנטיות בהגות האקזיסטנציאליסטית ואצל שכטר

ה מ ה ו ת י ו ת : ב י ן ה א ת י ל ד ת י 163 מה שחסר לי בעצם הוא לברר לעצמי מה עלי לעשות . לא מה עלי להכיר, פרט לאותה הכרה שהיא קודמת לכל עשייה . עלי להבין את ייעודי, לראות מה בעצם רוצה אלוהים שאני אעשה [ . . . ] מה שחסר לי הוא לחיות חיים אנושיים שלמים ולא רק חיי ההכרה, לבסס את פיתוח רעיונותי על משהו הקשור בשורשים העמוקים ביותר של קיומי, של האקזיסטנציה שלי . ( קירקגור, מבחר כתבים, עמ' 29 - 30 ) בדברים אלה יש שני משפטים שלכאורה מביעים מגמות שונות : מה עלי לעשות ומה באמת האל רוצה שאעשה . האם יש פה יחס בין ההכרה העצמית לבין הדרישה הדתית ? האם ישנו יחס בין האקזיסטנציאליות לדתיות ? על פי אבי שגיא התשובה נעוצה בכך שיש לראות את שני המרכיבים הללו כזהים . הכרה עצמית ופיענוח הדרישה של האל, מנקודת המוצא של קירקגור, היא אותה פעולה עצמה . קירקגור מניח, בצורה מודעת פחות או יותר, שרצון האל נחשף באמצעות הפרשנות העצמית . במילים אחרות, רצון האל נחשף בתוך האקסיסטנציה באמצעות פעולת הסובייקט עצמו . הקיום ככזה, מהווה אפוא מדיום דתי" . ( שגיא, קירקגור, עמ' 23 ) טענתי היא שהגותו של שכטר כורכת את האקזיסטנציאלי ...  אל הספר