מהותיות: בין בובר לשכטר

ה מ ה ו ת י ו ת : ב י ן ה א ת י ל ד ת י 151 שכטר מצטט את בובר ובוחן את מרחב ההינתנות של המהותיות, את מקום היתכנותה אצל היידגר ואצל קירקגור . אצל היידגר, לפי בובר, לא תיתכן זיקה מהותית כלל, כי אין אצלו מקום למה שמחוץ ומעבר לאדם . האדם בהגותו של היידגר יכול להגיע לכל היותר לכדי טיפול בזולת אך 72 קיומו של לא לזיקה אליו, כי "העצמיות של היידגר מערכת סגורה היא" . האדם, ה"היות בעולם" ( Dasein ) נתפס אצל היידגר כקיום לא אותנטי, ואילו אצל קירקגור "המערכת פתוחה" רק כלפי האלוהים : האדם "פורש מזיקת 73 מהות לאדם אחר כדי להיעשות יחיד ולהיכנס כיחיד בזיקה אל המוחלט" . אף בובר מתייחס לשאלת הצורך האנושי בבדידות ולאפשרות היותה שער לקשר מהותי . הוא מצביע על שני סוגים של בדידות, ובזו המביאה בסופה קשר מוצא אפשרות לממשות : אם בדידות היא מִקווה טהרה, שנחוץ גם לאיש שיש עמו קשר לפני כניסתו לקודש הקודשים, אבל נחוץ לו גם בין ניסיון לניסיון, בין מעידות בלתי נמנעות ובין עלייה לאמון מלא — הרי כאלה אנחנו . אבל אם בדידות היא מעוז ההתבדלות, שהאדם משיח בו עם עצמו, לא כדי לבחון את עצמו ולהתאמן לקראת הבאות, אלא כדי להתענג...  אל הספר