שכטר מול פרויד — על מוות פיזי ומוות רוחני

מ ו ו ת ר ו ח נ י ו ח י י ם מ ש מ ע ו ת י י ם 73 לתודעה . מכיוון שכך, הוא אינו יכול להיות מקור ראשוני לדאגה אלא רק משני 16 לגורמים אחרים . שכטר מסכים עם פרויד כי אצל רוב בני האדם הרגשת החידלון אינה נטועה 17 וסבור כמוהו כי המוות מונח בידיעתו של האדם כידיעה שכלית עמוק בנפש, המאושרת כראוי על ידי הניסיון ולא בתת-מודע . שכטר סבור שוודאות האלמוות היא ששולטת בתת-מודע, ובשעה שבמודע נמצאות בעת ובעונה אחת ידיעת המוות וּוודאות האלמוות, ודאות האלמוות היא שגוברת . אף על פי שהמוות נמצא בידיעתו של האדם, שכטר מפנה את הקורא לעיקר, והעיקר הוא הנצח שבנפש : על אף שסוף האדם למיתה כידיעה רציונאלית שאין להפריכה, הרי שכש הנצח שבנפש הוא בתקפו אין האדם נפגע מידיעה זו, שכן הנצח שבנפש חזק ממנה בהרבה ואין בכוחה של ידיעת המוות לערערו או להחלישו . ( שבילים בחינוך, עמ' 29 ) שכטר הכיר אם כן את התאוריה הכוללת של פרויד על יצר המוות אך התנגד לה 18 הוא אף דחה את אמירותיו של פרויד שהדת היא אשליה, שהאלמוות נחרצות . 19 נראה הוא "אגדה של אמנות", ושמבחינה רציונלית אין לה על מה לסמוך . לומר שהתנגדותו של שכטר מבוססת גם על כך שגי...  אל הספר