וש צ א ושו : אצוטב" , בוצ אבב קןא 197 צעיר" . "שני דברים גרמו לי להיכנס לחדר", סיפר אחר כך הרמטכ"ל, "הנחישות של איתן, והחיוך שאי-אפשר היה להגיד לו לא" . הלוי ישב עם הלוחמים במעגל ושאל לשלומם . כשהגיע תורו של איתן, הוא ענה בביטחון : "הרמטכ"ל, אנחנו מוכנים לרפיח, לצפון, לתימן ואם צריך גם לאיראן" . ביקור הרמטכ"ל הסתיים בהצלחה : הלוחמים פגשו את הרמטכ"ל ונמנעה מהם אכזבה גדולה, הרמטכ"ל פגש את הלוחמים ושמע מהם כי הם נחושים ונכונים למשימות . הפגישה הזו עשתה רושם על הרמטכ"ל, ומאוחר יותר הוא הזכיר את איתן — עוד קודם לנפילתו — בכנס פיקודי, כדוגמה למפקד שמוכן 134 לדלג על ההיררכיה הפיקודית למען חייליו . היכולת הזו לשבור את "מה שמקובל" כדי לבצע את המשימה, הייתה אצל איתן טבע שני ; היא הופיעה גם כשהפשיל שרוולים והחל לנקות לבד את בית החולים נאצר בחאן יונס משום שלא רצה להעביר את הפקודה הלא ערכית לחייליו, או כשקרא את שמות הילדים החטופים לחיילים שלו, כשכל שאר הפלוגות עושות סביבם מורל בסיום מסע הכומתה . הוא אימן את עצמו לצאת מאזור הנוחות כדי לקדם את הערכים שהאמין בהם, ושום דבר לא עמד בדרכו . דוד, נהג בפלוג...
אל הספר