פרק ה - השיבה היהודית | 137 הצהרת בלפור ב- 2 בנובמבר 1917 העביר שר החוץ של בריטניה, ארתור ג׳יימס בלפור, מכתב רשמי ללורד רוטשילד, שנודע לימים כ״הצהרת בלפור״, ובו כתב : ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה את כינונו של בית לאומי לעם היהודי בפלשתינה, ותעשה את מיטב מאמציה להקל על השגת מטרה זו, תוך הבנה ברורה שלא ייעשה דבר שעלול יהיה לפגוע בזכויותיהן האזרחיות והדתיות של הקהילות הלא יהודיות הקיימות בפלשתינה, או בזכויות ובמעמד המדיני, מהם נהנים היהודים בכל מדינה אחרת . 46 ההצהרה לא מזכירה כלל את הערבים ובוודאי לא מתייחסת אליהם כאל יחידה לאומית . היא מדגישה ש״הקהילות הלא יהודיות״ שחיות בפלשתינה - כלומר, בארץ ישראל - יקבלו זכויות אזרחיות ודתיות בלבד . החלטת סן רמו בוועידת בעלות הברית שהתקיימה בסן רמו בשנת 1920 הוסכם על חלוקה של אזורי השפעה בין המעצמות המנצחות בתום מלחמת העולם הראשונה . בריטניה קיבלה תחת חסותה כמנדט את ארץ ישראל ואת עיראק, וצרפת קיבלה את סוריה ולבנון . בהחלטת הוועידה נקבעה חובתה של בריטניה לפעול להגשמת הצהרת בלפור, 46 הנוסח באנגלית : "His Majesty's Government view with favor the estab...
אל הספר