פרק ה - השיבה היהודית | 129 שלטו היהודים בארץ ישראל במשך אלף שנים וחיו בה ברציפות גם ב- 2,300 השנים הבאות, גם אם לעיתים היו בה רק מעטים מהם . כאלף שנים הייתה ירושלים בירה עברית אך מעולם לא הייתה עיר בירה – תודעתית או פוליטית – של עם אחר או דת אחרת . ״אבותיהם״ לכאורה של הפלסטינים – מוסלמים, ערבים, ממלוכים ועות׳מאנים שישבו כאן – לא קיימו זיקה לאומית ריבונית לארץ ישראל דווקא . הם כבשו אותה ומשלו בה, אך מרכזם היה תמיד מחוצה לה . אפילו הירדנים, כאשר החזיקו בירושלים, לא עשו אותה לבירתם . 17 שני דורות לאחר חורבן הבית השני, גם לאחר שהרומאים דיכאו את מרד בר-כוכבא ( 135 לספירה ) , גם לאחר שבפקודת אדריאנוס ״נחרשה העיר״ ושמה הוחלף ל״איליה קפיטולינה״, העם היהודי לא נטש את הארץ . יהודים אומנם גלו מירושלים אבל עברו לגליל והיו ברובם עובדי אדמה, ובתקופה זו נערך התלמוד הירושלמי ונחתמה המשנה . פני הארץ זרועים בעדויות ושרידים לנוכחות היהודית מאז ומקדם . נזכיר רק מעט מהם : נקודות יישוב שנחפרו על ידי ארכיאולוגים ותוארכו לסביבות המאה ה- 13 לפנה״ס – דור ההתנחלות והכיבוש הישראלי . בממצאים אלה התגלו מאפייני תרב...
אל הספר